האתגר המורכב מכולם: כך פועל טיל המצרר – ולמה היירוט לא תמיד מונע את הפיצוץ?

בוקר של פגיעות במרכז הארץ חשף את הקושי המבצעי מול טילי המצרר של האויב. מפיצול מעל אזור המטרה ועד פצצונות שהופכות למוקשים: וואלה עושה סדר בשלושת תרחישי היירוט של מערכות ההגנה.

קרדיט צילום: אילוסטרציה

היום ה-17 למלחמה הביא איתו הסלמה מדאיגה בשימוש בחימושי מצרר לעבר עורף ישראל. בשונה מראש קרב רגיל, טיל המצרר הוא למעשה "מחסן מעופף" הנושא בתוכו עשרות פצצונות קטנות. כשהוא מגיע לנקודה מסוימת מעל המטרה, הראש מתבקע ומפזר את התכולה על שטח רחב.

במערך ההגנה האווירית מסמנים שלושה תרחישים מרכזיים מול האיום:

  1. החמצה: הטיל פועל כמתוכנן, מתפצל באוויר ויוצר עשרות מוקדי פגיעה בקרקע.

  2. יירוט חלקי: המיירט פוגע בגוף הטיל, אך ראש הקרב נשאר שלם וממשיך במסלולו עד להתפצלות. זהו התרחיש שמסביר מדוע לעיתים אנו רואים יירוט – ואז מיד אחריו עשרות נקודות אור בשמיים.

  3. יירוט מלא: פגיעה ישירה בראש הקרב לפני שלב הפיצול, מה שמשמיד את הפצצונות בעודן בתוך הטיל.

הסכנה הגדולה במצרר אינה רק הפיצוץ המיידי. חלק מהפצצונות פועלות כ"מוקשי השהיה" ומתפוצצות רק במגע מאוחר יותר, מה שמחייב ערנות שיא מצד האזרחים גם לאחר סיום האזעקה. בצה"ל מבהירים כי המאמץ מתמקד ביירוט מוקדם ככל האפשר, אך מדגישים כי היכולת למנוע פיזור מלא תלויה בזווית הפגיעה ובשלב המעוף.

אהבתם? שתפו!

כתבות נוספות