האם מדינת ישראל בדרך לרעידת אדמה דתית בכותל המערבי? הדיון שהתקיים היום בבג"ץ חרג מזמן משאלות טכניות של בנייה ושיפוץ, והפך לזירת התגוששות על עצם הסמכות לקבוע מהו "מנהג המקום" באתר הקדוש. בעוד שהרבנות הראשית מתבצרת בעמדה כי לבית המשפט אין סמכות חוקית להתערב ב"אקס-טריטוריה" דתית, השופטים סימנו מסלול עוקף ומסוכן.

במהלך הדיון, הציג עו"ד הראל ארנון נתונים שמציפים את חוסר הפרופורציה בדרישות הרפורמים:

• הייצוג בשטח: פחות מ-0.25% מבתי הכנסת בישראל משתייכים לזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים.

• מבחן המבקרים: מספר האנשים שפוקדים את הרחבה המרכזית ביום אחד בלבד עולה על מספר המבקרים ברחבה הדרומית (השוויונית) בשנה שלמה.

למרות זאת, נחשף בדיון כי חלק מהעותרים אינם מסתפקים בפתרון הנדסי ברחבה הדרומית. הדרישה המונחת כעת על שולחן השופטים היא קיצונית בהרבה: ביטול מוחלט של ההפרדה ברחבת הכותל המרכזית וחלוקתה מחדש.

השופט עמית ויתר חברי ההרכב מבינים שהכרעה דתית ישירה היא "תפוח אדמה לוהט" שיגרור התנגשות חזיתית עם הממשלה והציבור הדתי. לכן, האסטרטגיה השיפוטית שנחשפה היום היא מתוחכמת: בג"ץ לא מתיימר להיות "רב", אלא "מבקר מדינה". השופטים שואלים – "האם ממשלה יכולה להבטיח מתווה ולא לקיים?".

זהו שימוש בכלי של המשפט המנהלי כדי להכריע בסוגיה תיאולוגית. אם בג"ץ יאמץ את הגישה הזו, הוא למעשה יכפה על הממשלה להקים את רחבת התפילה המעורבת ולהעניק הכרה רשמית לזרמים הרפורמיים, כל זאת תחת הכסות הטכנית של "כיבוד הסכמים". מדובר במהלך שיפקיע את הניהול הבלעדי של הרבנות בכותל ויעביר אותו לידי ועדות פוליטיות ומשפטיות.