מועצת זכויות האדם: מגן החלשים או כלי ניגוח פוליטי?
ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא במתקפה חריפה נגד מועצת זכויות האדם של האו"ם, בעקבות החלטתה להאשים את ישראל בפשעי מלחמה, לרבות טענות על אלימות מינית במהלך המלחמה בעזה. לדבריו, הגוף הבינלאומי אינו אלא "קרקס אנטי-ישראלי" הפועל מתוך מניעים פוליטיים ואנטישמיים.
הפרישה של ישראל – אמירה תקדימית
לפני כחודש החליטה ישראל לפרוש ממועצת זכויות האדם, צעד יוצא דופן אך לא מפתיע בהתחשב ביחסה המוטה של המועצה כלפי המדינה היהודית לאורך השנים. המועצה, שהוקמה במטרה להגן על זכויות האדם בעולם, הפכה במקרים רבים לבמה להאשמות חד-צדדיות נגד ישראל, תוך התעלמות מזוועות שמבצעים משטרים אפלים ברחבי העולם.
אובדן אמון במוסדות בינלאומיים
בישראל ובקרב רבים במערב גוברת הביקורת על מה שמסתמן כהטיה שיטתית של מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם נגד המדינה היהודית. העובדה שהמועצה ממוקדת כמעט אך ורק בישראל – תוך התעלמות ממשטרים דכאניים כמו איראן, צפון קוריאה וסין – מחזקת את התחושה שמדובר בכלי פוליטי ולא במנגנון אמיתי לקידום צדק וזכויות אדם.
חמאס – הפשעים שלא מדווחים
הטענות נגד ישראל מגיעות על רקע הזוועות שביצע חמאס ב-7 באוקטובר, האירוע הרצחני ביותר נגד יהודים מאז השואה. אלפי עדים סיפרו על מעשי אונס, עינויים ורצח ברוטלי – ועדיין, הקהילה הבינלאומית מתמקדת דווקא בהאשמות נגד ישראל.
"זו לא מועצת זכויות האדם – זו מועצת זכויות הדם", אמר נתניהו, כשהוא מצטרף למבקרים רבים הטוענים שהמועצה איבדה כל אמינות.
לאן הולכים מכאן?
אם האו"ם ימשיך להכתיב סדר יום חד-צדדי, עשויות מדינות נוספות להתרחק ממנו ולערער על סמכותו. השאלה שנותרת פתוחה היא האם העולם יתעורר וידרוש צדק אמיתי, או שמא ימשיך לעצום עיניים מול צביעות בינלאומית מסוכנת.
