שגיב אסולין, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ודמות מפתח לשעבר בקהילת המודיעין, חושף את מה שהוא מכנה "החזית השמינית". לדבריו, בוקר ה-7 באוקטובר לא היה רק נקודת פתיחה למלחמה צבאית, אלא הפעלה של מנגנון תודעתי חובק עולם שהיה מוכן מראש. המלחמה הזו לא מתנהלת עם טנקים, אלא בקמפוסים היוקרתיים של ארה"ב, ברשתות החברתיות ובמסדרונות השלטון במערב, ומטרתה אחת: מחיקת הלגיטימציה של הציונות.

הכשל הישראלי המרכזי, לפי אסולין, טמון בשימוש במושג המיושן "הסברה". הוא טוען כי הסברה היא פעולה של התנצלות ומגננה שבאה לאחר מעשה, בעוד שהאויב פועל בשיטות של לוחמה תודעתית התקפית. כל עוד מדינת ישראל לא תגדיר את זירת דעת הקהל הבינלאומית כאיום קיומי בסדר גודל של חזית צבאית, היא תמשיך להפסיד נקודות קריטיות שיכולות להכריע את גורל המערכה כולה.

האזהרה של אסולין חדה וברורה: ניצחון בשדה הקרב בלבנון או בעזה לא יספיק אם ישראל תבודד בזירה הבינלאומית. "זה לא משנה כמה ננצח צבאית", הוא קובע, "אם בסוף התהליך מדינת ישראל תיתפס כנטל על העולם המערבי". בניית מענה אסטרטגי לחזית השמינית היא לא פריבילגיה, אלא הכרח ביטחוני מהמעלה הראשונה שחייב להפוך לחלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הלאומי.