שרת הפנים, איילת שקד (ימינה) פרצה היום (שלישי) בבכי בהלוויה של נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת מרים נאור ז"ל שהלכה אתמול לעולמה בגיל 74.
"שופטת שפסיקותיה, גם אם לעתים לחלוטין לא הסכמתי עמהן, בנויות לתלפיות.
כשסיפרתי לעורכי דין על החמימות של מרים ועל היחסים האישיים שנרקמו בינינו, הם הופתעו.
כל מי שהופיע מול השופטת הקשוחה, ובעיקר בזמן שהיא מבקשת לאחוז את השור בקרניו, זוכר איך חשש בטרם ובמהלך הדיון אם לא ידייק בדבריו.
"מאז שהכרנו ועד ימיה האחרונים ממש, שמרנו על קשר חם. הסתמסנו מדי שבוע, נפגשנו לארוחות בוקר, ואפילו במהלך הקורונה נפגשנו בביתה תוך הקפדה על הכללים.
בסיומו של כל ראיון שבו הופעתי קיבלתי ממרים ביקורת קפדנית ומפורטת – מהות לצד ביקורת סטיילינג. בצירוף מקרים, גילינו שנולדתי באותה שנה ובאותו חודש של ילדיה התאומים.
שיחתנו האחרונה הייתה ביום רביעי שעבר. בירכתי את מרים על קבלת פרס יקירת העיר ירושלים והבטחתי לבוא לטקס.
אין ראויה ממנה לקבלת הפרס. עבור מרים, ירושלמית בכל רמ"ח אבריה, הייתה זו סגירת מעגל מרגשת. אריה, מיקי, תלי, זיו מתן, נטע, נעם ונגה, מירה הייתה רעיה מושלמת, אמא נהדרת וסבתא מגניבה.
בשבילי היא הייתה חברה. מרים חברתי האהובה, אתגעגע אליך מאוד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".
השרה איילת שקד פרצה בבכי בהלוויתה של השופטת מרים נאור. בין היתר סיפרה: "שמרנו על קשר חם, הסתמסנו כל שבוע נפגשנו לארוחות. בסיומו של כל ראיון קיבלתי ממנה ביקורת קפדנית ומפורטת". pic.twitter.com/qHhbXmmRzW
— אבי רבינא Avi Ravina (@AviRabina) January 25, 2022
ראש הממשלה, נפתלי בנט, השתתף גם בהלוויה של מרים נאור ז"ל.
"בספר קהלת, פרק ט', נכתב: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים".
כך נהגה מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר השופטת נאור, בעשרות השנים בהן היא כיהנה בכס המשפט, בנחת.
דבריה היו חכמים וברורים, ובנחת הם נשמעו. נחת שביטאה כבוד אל השומע הניצב בדין, צניעות ואהבת האדם.
רוחב ידיעותיה ונועם הליכותיה היו שלובים אלו באלו, והפכו אותה לאחת השופטות המשמעותיות של זמננו.
רבות נאמר ועוד ייאמר על המשפטנית שהייתה, על בקיאותה המקצועית, על ההערכה הרבה שרחשו לה עמיתיה ואלו שהופיעו בפניה, ועל פסיקותיה החשובות, מאז היא מונתה לשופטת בגיל 32 בלבד.
אבל אני מבקש להדגיש פן אחר באישיותה של מרים: את אהבתה למדינה ולמעשה הציוני, את מחויבותה לביטחון ישראל ולעתיד מדינת ישראל, את האיזון המתבקש בין ערכיה השונים של החברה הישראלית, אשר בו דבקה.
שוחחנו לאחרונה לפני כחודשיים, כשמרים הציגה בפניי את דו"ח הביניים של ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון בראשה עמדה.
אני שמעתי בקולה את הדאגה האמיתית שלה לבני אדם, לחיים שאבדו באסון הנורא ולאחריות למנוע שאסון כזה יישנה. זו לא הייתה פעולה טכנית מבחינתה, הדו"ח והוועדה.
היא רצתה באמת לתקן ולכן היא מיהרה עם דו"ח הביניים ואמרה: "אני מבקשת שעכשיו תפעלו מהר לתיקון, כי הדו"ח הוא דו"ח אבל יש מציאות ויש בני אדם". ממש כאב לה על האובדן המיותר, היה לה כל-כך חשוב למנוע הישנות של אסון כזה.
היא פעלה מתוך שליחות עמוקה ובעשייתה בוועדה ניכרו עד הרגע האהבה העמוקה שלה למדינת ישראל, ההקפדה על הפרטים, קטנים כגדולים, הענייניות והממלכתיות שהיו לה לסימן היכר.
אנחנו נפרדים היום משופטת עתירת זכויות, ממי שצירוף המילים "מזג שיפוטי" כאילו נוצק בדמותה. היא שימשה השראה ודוגמה עבור רבים.
כאשר מרים מונתה לשופטת בבית המשפט השלום, היא ביקשה את עצתו של השופט משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון, אצלו התמחתה בצעירותה. את העצה שהוא נתן לה היא יישמה לאורך כל דרכה.
"השופט עוסק מדי יום ביומו בתיקים רבים", כך אמר, "אבל עליו לזכור כי לגבי המתדיין כל תיק הוא המשפט האחד והיחיד בשבילו. אל לו, לשופט, בגלל מספרם הגדול של התיקים, להקל ראש בעניין מן העניינים הנדונים לפניו. עליו לראות כל תיק וכל עניין כעולם ומלואו, כפי שרואה אותו המתדיין".
העיקרון הזה איפיין את דרכה של מרים נאור כשופטת, וברוחו פעלה וישבה בדין. אדם כמוה חיזק את אמון הציבור הישראלי במערכת המשפט.
בני משפחת נאור היקרים, מי ייתן ותצליחו לשאוב מעט עידוד מן ההערכה העמוקה ומן האהבה הרבה להן זוכה מרים, כפי שאתם רואים, על דרכה ועל מורשתה ארוכת השנים שיישארו עימנו.
אשה קטנת מימדים וגדולת נפש. יהי זכרה של מרים נאור ברוך".
