שמע ישראל

"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" הוא פסוק מרכזי ביהדות, הנאמר פעמיים ביום, בבוקר ובערב, כחלק מקריאת שמע. פסוק זה נתפס כהצהרת האמונה הבסיסית ביותר ביהדות, והוא מביע את האמונה באל אחד ויחיד.

משמעות הפסוק:

"שמע ישראל" – קריאה לעם ישראל להקשיב ולהבין את המסר החשוב.

"ה' אלהינו" – ה' הוא אלוהינו, בורא עולם ומנהיגו.

"ה' אחד" – ה' הוא אל אחד ויחיד, אין בלתו.

חשיבות הפסוק:

פסוק זה הוא יסוד האמונה היהודית.

הוא מבטא את הייחודיות של העם היהודי ואת הקשר המיוחד שלו לאלוהים.

הוא נאמר לאורך ההיסטוריה היהודית ברגעים של שמחה ועצב, כביטוי לאמונה ולביטחון באלוהים.

הפסוק "שמע ישראל" מופיע במקורות הבאים:

דברים ו', ד': משה רבנו אומר את הפסוק לעם ישראל לפני מותו.

מכות י"ב, כ"ט: הפסוק נאמר על ידי בני ישראל לפני מכת בכורות.

שבת פ"ו, ע"ב: רבי עקיבא אומר את הפסוק לפני מותו.

פסוק זה הפך לסמל מרכזי ביהדות, והוא מופיע על תכשיטים, קמעות וחפצים אחרים.

"שמע ישראל" הוא פסוק קצר אך רב משמעות. הוא מבטא את האמונה היהודית באל אחד ויחיד, והוא מהווה יסוד מרכזי בזהות היהודית.

קריאת שמע

שְׁמַע יִשרָאֵל ה’ אֱלהֵינוּ ה’ אֶחָד:
בלחש – בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ:
וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום עַל לְבָבֶךָ:
וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
וּקְשַׁרְתָּם לְאות עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטטָפת בֵּין עֵינֶיךָ:
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

וְהָיָה אִם שָׁמעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְותַי אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּום לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלהֵיכֶם וּלְעָבְדו בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּו יורֶה וּמַלְקושׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
וְנָתַתִּי עֵשב בְּשדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשבָעְתָּ:
הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:
וְחָרָה אַף ה’ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר ה’ נתֵן לָכֶם:
וְשמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אתָם לְאות עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוטָפת בֵּין עֵינֵיכֶם:
וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזות בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

וַיּאמֶר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדרתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אתו וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְות ה’ וַעֲשיתֶם אתָם וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם:
לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשיתֶם אֶת כָּל מִצְותָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלהֵיכֶם:
אֲנִי ה’ אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר הוצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים, אֲנִי ה’ אֱלהֵיכֶם: אֱמֶת.