שינוי אסטרטגי בעזה
בהתפתחות דרמטית, מצרים תנהל את רצועת עזה לאחר תקופת מעבר של שישה חודשים. ההחלטה, שמגיעה לאחר חודשים של לחימה וחוסר ודאות פוליטית, מעלה שאלות קריטיות לגבי עתידה של הרצועה ומי ייקח את המושכות בהמשך.
הרקע להחלטה: חוסר יציבות וחשש מהוואקום השלטוני
מאז תחילת העימות האחרון, עזה מצויה בכאוס שלטוני. חמאס, שאיבד שליטה על רוב הרצועה בעקבות הלחימה, אינו יכול להבטיח יציבות, ואילו הרשות הפלסטינית נחלשה בשנים האחרונות. במצב כזה, מצרים – השחקנית האזורית המרכזית – נדרשה לקחת תפקיד משמעותי יותר.
מקורות מצריים ופלסטיניים מאשרים כי ההסכם גובש בתיאום עם שותפות אזוריות ונתמך על ידי גורמים בינלאומיים. השאלה הגדולה היא האם מצרים תוכל להבטיח מעבר חלק לשלטון חדש בתוך חצי שנה, או שמא תיאלץ להישאר ברצועה זמן רב יותר.
מה כוללת תקופת המעבר?
תקופת המעבר בת שישה חודשים תתמקד בכמה היבטים קריטיים:
שיקום ההרס: עזה זקוקה לשיקום נרחב לאחר החודשים האחרונים.
ביטחון וסדר ציבורי: מצרים צפויה לפרוס כוחות ביטחון כדי למנוע כאוס.
מגעים דיפלומטיים: הרשות הפלסטינית ומצרים יקיימו שיחות אינטנסיביות עם הקהילה הבינלאומית.
האם ניתן יהיה לסיים את תהליך המעבר בזמן, או שמצרים תיתקע בשלטון ארוך טווח?
מצרים: מתווכת או שליטה בפועל?
מצרים מילאה במשך שנים תפקיד מרכזי בגישור בין ישראל, חמאס והרשות הפלסטינית. כעת היא נכנסת לתפקיד פעיל הרבה יותר, דבר שעלול להציב אותה מול אתגרים ביטחוניים וכלכליים עצומים.
מצרים אינה מעוניינת להיקלע לעימות ממושך, אך במקביל היא לא רוצה לראות את עזה נופלת לידיים עוינות. יתכן שהיא תעדיף להקים כוח ניהול בינלאומי שיקבל אחריות לאחר ששת החודשים הראשונים.
ישראל וארה"ב עוקבות מקרוב:
הכניסה של מצרים לזירה העזתית מהווה שינוי משמעותי גם מבחינת ישראל וארה"ב.
ישראל רואה במעורבות המצרית הזדמנות להגברת היציבות בגבול הדרומי, אך חוששת מהתבססות ארוכת טווח של גורמים שעלולים לפגוע בביטחונה.
ארה"ב צפויה לתמוך במהלך, אך לדרוש התחייבויות ברורות להמשך תהליך מדיני.
סיכום: עזה בצומת דרכים
עזה ניצבת בפני אחד השינויים הדרמטיים בתולדותיה. ניהול מצרי זמני עשוי להוביל ליציבות, אך גם להסתבכות בלתי צפויה. האם הרשות הפלסטינית תחזור לשלוט ברצועה, או שמצרים תמצא את עצמה מחויבת לשהות ארוכה יותר?
החודשים הקרובים יכריעו את הכיוון – והשלכות ההחלטה יורגשו בכל האזור.
