כאן פלג בן 34, בן זוג של עינת ואבא ליואב ועומר. אח מלר"ד (מרכז לרפואה דחופה-מיון) בשש שנים האחרונות.
במהלך עבודתי ראיתי אינספור מקרים מצמררים, ביצעתי עשרות החייאות, מאות הנשמות, טיפלתי באלפי התקפי לב, ארועים מוחיים, הצלתי חיים ועוד ה-מ-ו-ן המון. על מה אני רואה בעבודה ואיך זה מלמד אותי על החיים שלנו בני האדם אספר לכם כאן.
אקח אתכם ואתכן לסיור ממבט ראשון על המקום שבו מצילים חיים באמת, מילה אחר מילה תחשפו לעולם הרפואה הדחופה ממבט עיניו של איש צוות.
אם יצא לכם לראות בכל מיני סדרות רפואיות מכשירים ולשמוע כל מיני מושגים רפואיים שלא הכרת אז במיוחד בשבילכם נוסיף בונוס קטן ונסביר אותם בשפה שכולנו מדברים. במהלך הטור יופיעו מושגים רפואיים ולידם כוכבית*תוכלו ללחוץ על חלקם לקריאה רחבה יותר, או פשוט וממוקד יותר אפשר לגלול לסוף כל טור ושם תמצאו הסבר קצר על כל מושג.
ממש לפני שמתחילים באמת באמת, נקודה אחרונה: כל טור מסתיים במסר לחיים שלמדתי בצורה הכי ישירה מעבודתי כאח בחדר המיון.
בת שנה, ושמלה אדומה מנוקדת
זזזזזזיפ זזזזזזזייייפ הרוכסן אט אט נסגר, וקירות השק הכחול אט אט מתחברים. הגענו כמעט עד לראש, הוא בנתיים נשאר בחוץ, שיער מתולתל מדהים כמו עץ מלא חיים, הפעם הם נגמרו.
יום שני 19:00 לערך והטלפון של מד"א מצלצל:
" היי מדברת ג', אנחנו צריכים חדר הלם, לבת שנה, דריסה וחבלת ראש, כרגע בהחייאה. עוד 12 דקות אצלכם!"
"פלג לחדר הלם" נשמע אחרי המשמרת בכריזת המלר"ד, עוזב הכל באמצע גם את בדיקות הדם שהחזקתי ביד.
נכנס אל החדר ומקבל עדכון ביחד עם הצוות- ילדה קטנה במצב אנוש לאחר דריסה.
מתארגנים לקבל אותה במיטה הראשונה זו שלילדים מיועדת, שם הציוד מותאם ומסודר לפי גדלים.
"הילדה לא מונשמת" נשמע מרחוק, אחות ומרדים מכינה ציוד להנשמה.
סט פתיחת חזה* מונח מצד שמאל של המיטה, מגש עם ציוד לבדיקות דם מסודר בקפידה,
תרופות החייאה מוכנות במזרקים, מדבקה על כל אחד, שנדע איזו תרופה אנחנו נותנים.
אט אט מצטרפים לחדר הלם צוותים רבים, כירורג בכיר, רופאות, רופאים, אחיות ואחים, רדיולוג, טכנאי רנטגן, פקידה, כח עזר ואנשי בטחון, שניה עוברת וגם אלונקאי בהיכון.
כח עזר נשלחת בריצה להביא מנות דם
סוג O מינוס, מה שנותנים לנשים שעדיין לא ידוע סוגם.
הדקות עוברות והצוות מחכה, אף אחד לא יודע באמת איך היא תראה.
צלצול דלת חדר הלם קורע את האוזניים
נכנס צוות מד"א, הילדה בהחייאה על הידיים:
"בת שנה וחודשיים, שיחקה ברוחב ונפגעה בראש מרכב של דודה, מהרגע שהגענו היא לא בהכרה, 15 ד' החייאה, קיבלה 3 פעמים אדרנלין, יש ליין* אחד קטן ברגל, זה מה שהיה זמין!"
נשימה עמוקה, כולם מסביב מבינים, הסיכוי של י' (שמה הבדוי) נמוך מאוד לצאת בחיים. ואם כן תצא, נזק מוחי עצום ודאי כבר נגרם, איך אין דרך לדעת, להתחיל לטפל הגיע הזמן.
י' עוברת למיטה ואנחנו מסתערים, עיסויים, הנשמה, בדיקת אישונים- אישוניה רחבים ואינם מגיבים לאור- סימן רע מאוד למצבה הקודם היא לא תחזור.
נכנס הטובוס* ועוד תרופות החייאה, י' אצלנו כבר 15 דק' בהחייאה.
עוברות עוד 15 דק' שנראות כמו נצח, הפעם במאבק הזה- המוות ניצח.
יש רגעים בחיי צוותי רפואה דחופה שנאשרים חרוטים לתמיד, לכל אחד יש כמה והוא זוכר בדיוק מה קרה ובאיזה תפקיד.
עוד ב
שמלה אדומה ושיער מטולטל:
מרסקות לבבות טובים, קורעות את הבטן עמוק בפנים
אז זה! זה הכי מסוכן בעיקר לילדים, אותם בקושי רואים, אז מה עושים?
פפפפפ מה אפשר לקחת ממקרה כזה לחיים? ואוו כמה שהם שבירים, באותו הלילה נכנסתי לחדר שינה- נתתי ליואב חיבוק ענקי ונשיקה, כמה לומדים להעריך כל שניה, שמישהו בוחר להיות לצידך, שכבתי במיטה, עיניים דומעות, עינת מנחמת אותי ומחבקת בידיים אוהבות.
אנחנו ממהרים לכעוס על כל דבר שלא מסתדר לנו וישר לחפש אשמים, בואו נעצור רגע ונחשוב מה כן אפשר לעשות כדי לצלוח את המשברים, מה מקדם אותנו ומה נותן מוטיבציה? נמצא את התשובות הללו ונאמר אותן לעצמנו בכל משבר, ככה נתפתח ונשתפר.
מקרא:
- פתיחת חזה- פעולה כירורגית מהירה שנעשית בזמן החייאה של פצועים, חתך בבית החזה החושף את הלב עלמנת לבצע בו עיסויים ידניים, לסגור כלי דם ולנסות להזרים את הדם אל המוח.
- טובוס- צינור הנשמה, צינור שקוף המוחדר דרך הפה אל קנה הנשימה במטרה להנשים פצועים ולשמור על נתיב האוויר שלהם פתוח.
- ליין- גישה ורידית, וריד פתוח בעזרת וונפלון, אשר מאפשר שאיבת דם לבדיקות, מתן תרופות ודם.
