"המצור החות'י: אולטימטום או הסלמה?"

אמש בחצות פג האולטימטום בן ארבעת הימים שהציב מנהיג החות'ים בתימן, עבד אלמלכ אלחות'י, לישראל. לפי אזהרתו, אם לא ייפתחו מעברי רצועת עזה להכנסת סיוע, יוטל "מצור" על ישראל, במסגרתו יימנע מעבר ספינות המזוהות עם ישראל באזורי באב אלמנדב, הים האדום, הים הערבי ומפרץ עדן.

החות'ים הכריזו רשמית כי המצור נכנס לתוקף.

מה שונה הפעם באיום שלהם?

הכרזה על מצור ימי היא עילה למלחמה לכל דבר ועניין. דוגמה היסטורית בולטת לכך היא מלחמת סיני (1956), שבה אחת הסיבות העיקריות למבצע הייתה חסימת מיצרי טיראן על ידי מצרים בפני ספינות ישראליות.

בסבב העימות הקודם עם החות'ים, ישראל הייתה שקועה בלחימה פעילה בחזיתות נוספות ונאלצה להימנע מהסלמה מולם, בין היתר בשל לחצים אמריקאיים מצד ממשל ביידן. כעת, המציאות שונה לחלוטין: החזיתות האחרות שקטות והממשל בארה"ב התחלף.

למרות הפיתוי להמשיך באותה מדיניות מאופקת, ישראל חייבת לנצל את השינוי האסטרטגי ולפעול נגד החות'ים באופן מיידי – עוד לפני שהם יספיקו למנוע מעבר של ספינה ישראלית אחת.

קיימת קואליציה רחבה של גורמים השואפים להחליש ואף להפיל את שלטון החות'ים בתימן, בהם סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים, ממשלת תימן הלגיטימית ופלגים נוספים הנתמכים על ידי מדינות המפרץ והמערב. בנוסף, איראן – נותנת החסות המרכזית של החות'ים – נמצאת בנסיגה אזורית משמעותית, מה שיוצר הזדמנות אידיאלית לפגוע בעוד אחת מזרועותיה.

הגיע הזמן לפעול בנחישות ולערער את שליטת החות'ים, לפני שיצליחו לממש את איומיהם.