האם משטרו של הנשיא הטורקי עומד בפני קריסה?
בחודשים האחרונים, טורקיה סוערת. אלפים יוצאים לרחובות, זועקים נגד משטרו של רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא המדינה שכבר שנים שולט ביד ברזל. ההפגנות, שצוברות תאוצה, מציגות תמונה יוצאת דופן של התנגדות עממית רחבה, כזו שלא נראתה בטורקיה כבר שנים. האם מדובר בנקודת מפנה היסטורית?
גל מחאות סוחף את המדינה
מאיסטנבול ועד אנקרה, מאלפיונים ועד המחוזות העניים – ההפגנות מתפשטות כמו אש בשדה קוצים. עשרות אלפים נשבעים להפיל את השלטון, בטענה שהמדינה צועדת לכיוון דיקטטורה מוחלטת. שלטים נגד הנשיא, סיסמאות הקוראות לחירות, ומפגינים שמתעמתים עם כוחות הביטחון – כל אלו ממלאים את הרחובות.
מה מניע את המפגינים?
הסיבות לזעם העממי מגוונות:
כלכלה מתרסקת – האינפלציה בשיא, ערך הלירה הטורקית צונח, ואזרחים רבים מתקשים לקיים את עצמם.
הגבלות פוליטיות – יריבים פוליטיים מושתקים, עיתונאים נכלאים, והביקורת על הממשל הפכה למסוכנת.
רודנות במסווה של דמוקרטיה – למרות קיום בחירות, רבים טוענים כי מדובר בהצגה בלבד, וכי ארדואן מחזק את שלטונו באמצעים מפוקפקים.
האם זו רק ההתחלה?
בעוד הממשלה מנסה לצמצם את גודל המחאה באמצעים תקשורתיים וכוחניים, המפגינים נחושים להמשיך. היסטוריונים ומשקיפים פוליטיים מזהירים כי אם ההפגנות יימשכו ויתגברו, טורקיה עשויה להיכנס לתקופה של חוסר יציבות פוליטית, עם השלכות חמורות על האזור כולו.
סיכום: לקראת עידן חדש בטורקיה?
השאלה המרכזית היא האם ההפגנות הללו הן ניצוץ רגעי או סופה מתקרבת שתשנה את פני המדינה. האם ארדואן ישרוד את גל ההתנגדות הזה, או שמא טורקיה בדרך לעידן חדש? ימים יגידו.
