יש משהו מיוחד בעולם הפיסול שקשה להסביר למי שלא הרגיש את זה על בשרו בעבר. הרגע שבו אתה לוקח חתיכת חימר רכה ופתאום מבין שיש לך את הכוח לשנות לה את הצורה, ליצור ממנה משהו שלא היה קיים לפני דקה. לא מדובר כאן בעוד משחק בחומר – זוהי כמעין שיחה שבה אתה מציע והוא נענה.

אבל איך בדיוק הסיפור הזה קורה? מה הכלים שהופכים רעיון מעורפל למשהו שאפשר לגעת בו? התשובה מתחילה בהבנה שכל כלי בעולם הפיסול הוא כמו מילה בשפה – יש לו משמעות ספציפית, יש לו תפקיד מדויק, ויש לו דרך ייחודית להשפיע על החומר.

מרעיון לאמנות של ממש

כשמתחילים פרויקט פיסול, לא קופצים ישר לכלים הקטנים והמדויקים. יש הירארכיה בעבודה – מהכללי לפרטי, מהגס לעדין. זה מתחיל עם כלים שאפשר לעבוד איתם מהר ולעצב צורות בסיסיות. לולאות גדולות שמסוגלות לגרוף כמויות נכבדות של חימר במהלך אחד, סכינים רחבים שיוצרים משטחים שווים, ידיים שהן הכלי הכי יעיל ומדויק שיש.

רק אחרי שהצורה הכללית מתחילה להתגבש, מגיע השלב השני. כלים קטנים יותר, מדויקים יותר, שיודעים לעבוד על פרטים ספציפיים. סכיני פיסול דקים שיכולים לגלף קווים עדינים, כלים עם קצוות מעוקלים שמתאימים לעבודה במקומות שקשה להגיע אליהם, ולבסוף – שלב הגימור עם כלים שיודעים להחליק, לטשטש ולייפות.

המעבר בין השלבים הזה הוא לא רק טכני – הוא גם נפשי. יש משהו מרגיע בעבודה עם הכלים הגסים שמאפשרת לראות את היצירה צומחת במהירות, ויש משהו מרגש בעבודה עם הכלים העדינים שמאפשרת לראות את הפרטים הקטנים שהופכים את הפסל לחי.

הסודות של החומרים המודרניים

אחד הדברים הכי מרגשים בעולם הפיסול של היום זה מגוון החומרים המדהים שיש לרשותנו. לא מדובר רק על חימר רגיל – יש סוגים שונים של חימר שמתנהגים אחרת, שמרגישים אחרת תחת הידיים, ושנותנים תוצאות אחרות לגמרי. חימר פולימרי שלא מתייבש באוויר ומאפשר לעבוד עליו שבועות שלמים בלי לחץ של זמן, דאס שמתייבש מעצמו ולא דורש שריפה, וחומרים שמכילים סיבי עץ שנותנים מרקם מיוחד ומעניין.

RONBI וחברות נוספות מציעות לנו כיום לנו חומרים שפשוט לא היו קיימים לפני עשר שנים. חומרים שמחקים אבן אמיתית אבל קלים לעבודה, חומרים שמשנים צבע בהתאם לטמפרטורה, וחומרים שמאפשרים ליצור פסלים שקופים או זוהרים בחושך, מה שפותח בפנינו עולם שלם של אפשרויות.

מה שמעניין זה שהחומרים החדשים לא באים להחליף את הישנים אלא להוסיף להם. עדיין יש פסלים שמעדיפים לעבוד עם חימר קרמי מסורתי, ועדיין יש קסם מיוחד בעבודה עם חומרים שיש להם היסטוריה של אלפי שנים. אבל, האפשרות להוסיף לכל הסיפור הזה חומרים חדשים ומעניינים נותנת חופש יצירתי שלא היה קיים בעבר.

הרוח החדשה של הפיסול הישראלי

יש משהו מיוחד בפיסול שמתפתח כאן בארץ, והוא לא רק עניין של כלים וחומרים – אלא עניין של גישה שונה, של נכונות להתנסות ולחפש דרכים חדשות. הפסלים הישראליים לא מסתפקים בלחקות את מה שנעשה במקומות אחרים, הם מחפשים דרכים להביע את המציאות הישראלית הייחודית.

החיפוש הזה מתבטא בשימוש בחומרים מקומיים – אבן מהמחצבות הישראליות שיש לה צבע ומרקם מיוחדים, בהשפעת האור הישראלי החזק שמשנה את הדרך שבה רואים פסלים, ובנושאים שמשקפים את החיים כאן. הפיסול הישראלי התפתח לאורך השנים והפך ממקומי מאד לחלק מהזרם האמנותי העולמי, אבל עם קול ייחודי שלו.

האווירה הישראלית של חדשנות ויצירתיות השפיעה גם על עולם הפיסול. יש כאן פסלים שעובדים עם חומרים ממוחזרים ויוצרים אמנות סביבתית, יש כאלה שמשלבים טכנולוגיה דיגיטלית עם פיסול מסורתי, ויש כאלה שמתנסים עם שיטות עבודה שלא קיימות בשום מקום אחר בעולם.

הטכנולוגיה שמשנה את המשחק

אחד הדברים הכי מרגשים בעולם הפיסול של היום זה לראות איך הטכנולוגיה נכנסת לתמונה בלי להרוס את הקסם האופייני לעולם הזה. כלים חשמליים קטנים שמאפשרים עבודה מדויקת יותר, חומרים חדשים שנוצרו במעבדות אבל מרגישים טבעיים תחת הידיים, ואפילו אפליקציות שמאפשרות לתכנן פסלים מראש ולראות איך הם ייראו מזוויות שונות.

מה שחשוב להבין זה שהטכנולוגיה לא באה להחליף את האמן – היא באה לתת לו כלים טובים יותר. בדיוק כמו שצייר לא הפסיק להיות צייר כשהומצאו צבעים חדשים, גם פסל לא מפסיק להיות פסל כשהוא משתמש בכלים מתקדמים יותר. השאלה היא איך להשתמש בכלים האלה בצורה שמעשירה את היצירה ולא הופכת אותה למכנית.

הכיוון הזה של שילוב בין מסורת לחדשנות זה משהו שרואים הרבה בפיסול הישראלי. פסלים שמשתמשים בהדפסה תלת ממדית ליצירת תבניות מורכבות אבל עובדים עליהן בידיים, או כאלה שמשתמשים בחומרים חדשניים אבל עם טכניקות עבודה מסורתיות, עד לכדי יצירת שפה אמנותית שמחברת בין העבר לעתיד.

הסיפור של הפיסול לא נגמר אף פעם – הוא רק משתנה. הכלים משתנים, החומרים מתפתחים, הטכנולוגיה מביאה אתה אפשרויות חדשות, אבל הרגע הקסום הזה שבו הרעיון הופך למציאות, שבו החומר הרך מקבל צורה ומשמעות – הרגע הזה נשאר אותו דבר. זה ליבו של הפיסול, וזה מה שהופך את העיסוק הזה למשהו שמרגש אותנו גם היום, אחרי אלפי שנים.