עומר, צלף בסיירת גבעתי, היה בטיול בוויאטנם כשפרצה המלחמה. הוא לא היסס, חזר מיד לארץ ונכנס ללחימה ברצועת עזה. בקרב על מוצב 17, נפגע עומר מטיל נ"ט שחדר למבנה בו שהה. שניים מחבריו הקרובים, סמ"ר לביא ליפשיץ ז"ל וסמ"ר רועי וולף ז"ל, נהרגו בתקרית, בעוד עומר נפצע קשה בפלג גופו התחתון.

ממרכז השיקום אל הכביש לאחר סדרה של שישה ניתוחים מורכבים וחודשי שיקום ארוכים בשיבא, עומר נותר עם פגיעה עצבית קשה ברגלו הימנית. כיוון שלא יכול היה לרוץ, החליט לרכוש אופניים ולהשתמש בסד מיוחד המאפשר לו לדווש. למרות המגבלה הפיזית, הוא הציב לעצמו יעד בלתי נתפס: רכיבה של חצי משטח המדינה לזכר חבריו.

חמישה ימים של זיכרון המסע, שנמשך חמישה ימים, חולק לתחנות הנצחה. ביום הראשון רכב לזכרו של לביא ז"ל, כשבדרך הצטרף אליו אביו של לביא לרכיבה משותפת. היום השני הוקדש לרועי וולף ז"ל, והימים הבאים להראל איתח ז"ל ולבירהנו קאסיה ז"ל. את היום האחרון הקדיש עומר לכלל נופלי החטיבה. "כשיצאתי לא הייתי בטוח שאסיים, אבל המטרה הייתה גדולה מהקושי האישי שלי", סיכם עומר עם הגעתו לאילת.