צ’נג סאגניק, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, שופך אור על אחת הסוגיות המורכבות והכואבות ביותר במזרח התיכון: מערכת היחסים בין המערב לכורדים. לדבריו, תחושת ה"בגידה" הרווחת בקרב הכורדים בזירה הסורית אינה נובעת ממהלך מכוון של זניחה, אלא מפער עמוק בין הציפיות שלהם למציאות הגיאופוליטית המורכבת. סאגניק טוען כי עבור ישראל, היחסים עם הכורדים נבחנו תמיד דרך פריזמה צרה של אינטרסים ביטחוניים נקודתיים, מבלי שגובשה מעולם מדיניות כורדית עצמאית או ארוכת טווח.

בניתוח המהלכים האמריקאיים, מסביר סאגניק כי הנסיגה של ארה"ב מהזירה הסורית, שהגיעה לשיאה בתקופת ממשל טראמפ, הייתה שינוי אסטרטגי ולא "מעשה בגידה מודע". הכוחות הכורדיים, שהקריבו קורבנות אדירים בלחימה נגד דאע"ש בערים כמו א-רקה ודיר א-זור לבקשת וושינגטון, מצאו עצמם מוחלשים ברגע שהאינטרס האמריקאי העדיף צמצום נוכחות באזור. ללא גבול משותף או רצף גיאוגרפי עם ישראל, ברית צבאית איתנה מעולם לא הייתה על השולחן באופן ריאלי.

באשר לעתיד, סאגניק מציע לכורדים לזנוח את חלומות המדינה הגדולים לטובת גישה פרגמטית של בניית יחסי גומלין עם מדינות האזור. הוא מדגיש כי עצם העובדה שהכורדים הצליחו לשמור על הסטטוס קוו בסוריה, בזמן שארגונים ושחקנים אחרים קרסו לחלוטין, מהווה הישג אסטרטגי משמעותי. הפתרון, לשיטתו, טמון ביצירת מודל של "Win-Win" עם השכנות, ולא בהסתמכות בלעדית על כוחות חיצוניים שנוטים לשנות את כיוונם בהתאם לאינטרס המשתנה.