סימני מצוקה גוברים נרשמו בימים האחרונים במוקדי השליטה של המשטר האיראני. דיווחים מהשטח מעידים על שימוש הולך וגובר בנשים המזוהות עם ארגון ה"בסיג'" לצורך הקמת מחסומים ואכיפה ברחובות הערים הגדולות. למרות הניסיון להציג זאת כגיוס "מתנדבות" מתוך אזרחות מודאגת, מומחים ליחסי חוץ וביטחון מבהירים כי מדובר בנשים שעברו הכשרה חצי-צבאית ומהוות חלק אינטגרלי ממנגנון הדיכוי השלטוני.
למה זה קורה דווקא עכשיו? המהלך משקף בראש ובראשונה מחסור חמור בכוח אדם מבצעי. כוחות הבסיג' והמשטרה ספגו פגיעות משמעותיות בתקיפות האחרונות, ורבים מהפעילים נמצאים כעת בחזיתות אחרות או מנטרלים איומים פנימיים. המשטר מבין שבסבב המחאה הבא, שעלול להתפרץ בכל רגע על רקע הואקום השלטוני והמשבר הכלכלי, הוא יידרש להפעיל היקף חסר תקדים של כוחות כדי לשמור על שרידותו.
ניתוח דמותו של איש הבסיג' הממוצע חושף תמונה מדאיגה: בניגוד לתדמית האידיאולוגית, רבים מהם מונעים מתאוות כוח, מעמד ופורקן תסכולים אישיים. היכולת להתעמר באוכלוסייה חופשית ומוצלחת מהם מהווה עבורם תמריץ מרכזי. עם זאת, ההיסטוריה מוכיחה כי הלהט של כוחות אלו מתפוגג במהירות ברגע שהם נתקלים בהתנגדות אזרחית נחושה או בכוח חמוש עדיף. הגיוס הנשי הוא ניסיון נואש להגדיל נוכחות ולהפגין שליטה, במדינה שמרגישה שהרחוב מתחיל להישמט מידיה.
