יוקר המחיה בישראל אינו רק סוגיה של "לגמור את החודש", אלא משבר בריאות נפש לאומי שהתקשורת והממשלה נוטות להדחיק. היזם החברתי עומרי שמחי (39), דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן ויו"ר אגודת הסטודנטים לשעבר, מתריע כי השילוב בין לחץ אקדמי למצוקה כלכלית קיצונית מוביל לזינוק בשיעורי הדיכאון והאובדנות בקרב צעירים. שמחי מצטט נתונים מדאיגים המראים כי בבריטניה, למשל, מקרי ההתאבדות בקרב סטודנטים זינקו ב-79% בתוך עשור עקב לחצים דומים – ומזהיר כי המדרון החלקלק הזה כבר כאן, בישראל.
הסטודנט הישראלי: עובד יותר, מרוויח פחות וקורס תחת הנטל לפי נייר עמדה של התאחדות הסטודנטים הארצית, המצב בישראל חמור משמעותית בהשוואה למדינות המערב. בשנת 2023 רמת המחירים בישראל הייתה גבוהה בכ-40% מגוש האירו, בעוד ש-82% מהסטודנטים נאלצים לעבוד כדי לשרוד. השכר הממוצע של סטודנט עומד על כ-4,967 ש"ח, בעוד שההוצאה הממוצעת למי שאינו גר בבית הוריו עומדת על כ-5,980 ש"ח. הפער הזה, המסתכם באלפי שקלים בשנה, דוחף 22% מהסטודנטים ליטול הלוואות כבדות, מה שיוצר "חנק כלכלי" שמתורגם מהר מאוד לחרדה קלינית ולנשירה מהלימודים.
מחדל הדיור וה"לקוחות השבויים" בקמפוס שמחי מדגיש כי לב הבעיה טמון בחוסר הגדרת הדיור לסטודנטים כתשתית לאומית. רק 7% מהסטודנטים בישראל זכאים למעונות, לעומת 18% בממוצע ה-OECD. המחסור הקריטי במעונות משאיר את הסטודנטים כטרף קל בשוק הפרטי, שם בעלי דירות מעלים מחירים ללא בקרה. גם בתוך הקמפוסים, המצב אינו מעודד: זכייני קפיטריות בלעדיים הופכים את הסטודנטים ל"לקוחות שבויים" עם מחירי מזון מנותקים מהמציאות. המיזם "אינובהיט", ששמחי שותף להקמתו, מנסה להילחם בכך באמצעות מכונות מזון חכמות במחירים מסובסדים, אך הוא מבהיר כי מדובר בטיפה בים ללא התערבות ממשלתית.
הפתרון: מודלים בינלאומיים של רשת ביטחון כדי למנוע את האסון הבא, שמחי מציע לאמץ מודלים מהעולם, כמו המודל האוסטרלי: הלוואות מדינתיות לשכר לימוד שהחזרתן מתחילה רק לאחר שהבוגר משתלב בשוק העבודה ומרוויח מעל רף מסוים. בנוסף, הוא קורא להקמת "קרנות מצוקה" למענקי חירום מהירים ללא בירוקרטיה, פרויקטים של דיור שיתופי ללא מטרות רווח, והרחבת תוכניות עבודה מסובסדות (בדומה לפרויקט פר"ח) בהיקף ובשכר שיאפשרו מחיה בכבוד. "מי שרואה בהשכלה גבוהה יעד לאומי", מסכם שמחי, "חייב לאפשר לסטודנטים לסיים תואר בלי לקרוס נפשית וכלכלית".
