מניפולציות, מלחמות והונאות – מי מרוויח?
לאחר שהכורדים בסוריה חתמו לכאורה על הצטרפותם לצבא המשטר הסורי, התוצאה בשטח הייתה הפוכה לחלוטין. במקום שיתוף פעולה, הקרבות שלהם מול פלגיו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מנהיג "הייאת תחריר א-שאם", רק התעצמו. במקביל, טורקיה ניצלה את ההזדמנות כדי להכריז שאם הכורדים מצטרפים לאסד – הם ימשיכו לתקוף אותם, בנימוק שהמשטר הסורי הוא אויבם בדיוק כפי שהכורדים נתפסים כאויביהם.
המהלך הזה מדגים שוב את המשחק הכפול של הכוחות הפועלים בסוריה: אף צד לא באמת מעוניין ביציבות, אלא בהישרדות פוליטית דרך מלחמות אינסופיות.
כורדים, ג'ולאני וטורקיה – משולש ההונאה
הכורדים, שנואשו מהגיבוי האמריקני, חיפשו דרך לשרוד מול האיומים מצד טורקיה וארגוני האיסלאם הקיצוני. לכאורה, הם החליטו לנטוש את חלום האוטונומיה ולהצטרף לכוחותיו של אסד, בתקווה שהמשטר יספק להם הגנה. אלא שבפועל, שום הסכם במזרח התיכון אינו מחזיק מים לאורך זמן.
המציאות הכתה מהר:
1. ג'ולאני לא קונה הצגות – למרות החתימה לכאורה על ההסכם, אנשיו המשיכו במתקפות על הכורדים ואף הסלימו אותן.
2. טורקיה רואה הכול כהזדמנות – במקום להירתע, אנקרה חיזקה את עמדתה: אם הכורדים עם אסד, הם אוייבים בדיוק כמו אסד. לכן, התקיפות נגדם יימשכו.
3. הכורדים משלמים את המחיר – במקום להרוויח ביטחון, הם מצאו עצמם תחת מתקפה כפולה – גם מצד הג'יהאדיסטים וגם מצד הטורקים.
לקח לכורדים – ולקח למזרח התיכון כולו
הסיפור הזה לא חדש. במזרח התיכון, מי שחותם על עסקה עם רוצחים ונוכלים מגלה במהרה שהחתימה שלו לא שווה דבר. הכורדים הם רק הדוגמה האחרונה לנפילה למלכודת האשליות.
באופן אירוני, יש מדינה אחת באזור שנוהגת כך כבר עשרות שנים. מאז 1993, היא רודפת אחרי "הסכמים היסטוריים", גם כשברור לכולם שהם לא יובילו לדבר מלבד אשליות מסוכנות. היא מסרבת ללמוד, והתוצאות – בהתאם.
"סוריה" הפכה למדינת דאעש הראשונה?
המציאות בשטח מצביעה על כך שסוריה כבר מזמן איננה מדינה ריבונית אלא אוסף של מיליציות, ג'יהאדיסטים, צבאות זרים וכנופיות. המשטר של אסד מחזיק מעמד רק בזכות איראן ורוסיה, אך בפועל אין לו שליטה אמיתית על המדינה.
האם מדובר ב"מדינת דאעש" הראשונה? ייתכן שכן. לא במובן של חליפות רשמית, אלא בכך שהמדינה הפכה לשדה קרב אינסופי בין גורמים איסלאמיסטיים, כאשר אפילו המשטר הרשמי מתנהל כמו עוד אחת מהכנופיות.
מי שחשב שהמלחמה בסוריה מתקרבת לסיום – כדאי שיחשוב שוב.