העיתונאי אלמוג בוקר, זועם על ההחלטה להוריד בכמות החיילים והכוחות המאבטחים את היישובים צמודי הגדר בעוטף עזה.

בדף הפייסבוק שלו כתב: "״לא מתאים לך״, כתב לי חבר בווטסאפ וצירף את הביקורת שמתחתי על ההחלטה להסתפק בכיתת כוננות מצומצמת ולהוציא את כוחות צהל מהיישובים צמודי הגדר. ״הגזמת מאוד בפירסום״, כתבה לי חברה אחרת. נפגעתי. משניהם. לא הביקורת הפריעה לי, אלא התחושה שאנחנו שוכחים מהר. מהר מדי, את מה שקרה כאן בשבעה באוקטובר. ואני נשבעתי ביום שאחרי: לעולם לא עוד. לעולם לא אתן שיפקירו שוב את התושבים, לעולם לא נשתוק כשיגידו לנו שיש מספיק כוחות צהל על הגדר, לעולם לא נסמוך יותר על ״יהיה בסדר״.

הבעות הפנים של החברים מבארי וכפר עזה, כשהצבא סוף סוף הגיע לקיבוץ, לא יוצאות לי מהראש. לא הבעות הפנים ולא המילים הראשונות שיצאו להם מהפה: ״איפה הייתם?״. זה כבר היה מאוחר מדי. הם כבר איבדו הכל. עכשיו, יש לנו את הזמן לשאול לפני ולמנוע את האסון.

ואת ״האיפה הייתם״ של השבעה באוקטובר, מחליפים עכשיו שלוש מילים: ״לאן אתם הולכים?״, או יותר נכון: ״לאן לעזעאל אתם חושבים שאתם הולכים?״. חמישה חודשים אחרי ובזמן שהמלחמה עוד מתנהלת ואתם אומרים לתושבים שבטוח לחזור הביתה: אף אחד לא יקח מכאן, מהיישובים צמודי הגדר את החיילים שמספקים לנו ביטחון.

בבוקר שאחרי הפרסום על הכוונה לדלל את הכוחות, הגיע עוד ווטסאפ, הפעם של איש ביטחון מהעוטף: ״תודה, הצבא חזר בו, החיילים נשארים״. תודה לכם עניתי, שסיימתם לשתוק, שהצפתם את המידע, שנתתם לי לצעוק את הצעקה. כמה שעות לאחר מכן, ניסו שני מחבלים לחדור לישראל מרצועת עזה לחוף זיקים. כיתת הכוננות של הקיבוץ, זאת שביקשו לדלל אותה הוקפצה. צריך עוד הסבר, למה חייב להשאיר את הכוחות ביישובים צמודי הגדר? ביום ראשון הקרוב, יחזרו עוד כמה משפחות הביתה לזיקים, ליד מרדכיה ליישובים צמודי הגדר והתפקיד שלך, מפקד אוגדת עזה תת אלוף אבי רוזנפלד, הוא כפול: לתת להם ביטחון ולהחזיר להם את האמון. התפקיד של הוא לעמוד מול התושבים ולומר להם בצורה ברורה: אני מתחייב, עד סוף השנה הנוכחית, עד סוף שנת 2024, אף יישוב צמוד גדר לא ישאר בלי חיילים. זה המעט שאתה יכול לעשות עבורם, אחרי מה שהאנשים האלה עברו".