תלונת שווא על הטרדה מינית יכולה להרוס חיים. אלא שנקודת המוצא הברורה היא שרוב התלונות המוגשות בנושא הן תלונות אמת, וכי לחברה יש אינטרס לעודד נפגעות ונפגעים להתלונן ולא לחשוש.
אלא שלצד זה, קיימים גם מקרים חריגים, קשים ומורכבים, בהם אדם מוצא את עצמו מול תלונה חמורה מאוד, שלטענתו לא הייתה ולא נבראה.
במקרים אלו, הפגיעה איננה מסתיימת רק בחקירה או בסגירת תיק. לעיתים עצם הגשת התלונה, הזימון למשטרה או לממונה על הטרדה מינית במקום העבודה יוצרים נזק היקפי רחב. השיחות במקום העבודה, המבטים מהסביבה והחשש שהשם ייקשר לעבירות מין, עשויים להחריב חיים. ואם הדברים מתפרסמים גם מחוץ לחדרי החקירה, ברשתות החברתיות, בקבוצות וואטסאפ, במקום העבודה או אפילו בכלי תקשורת, הנזק עלול להפוך בלתי הפיך.
עו"ד אתי חסיד, המתמחה בדיני לשון הרע ובייצוג בתיקים הנוגעים לתלונות שווא, מסבירה כי "חשוב מאוד להבחין בין תלונה שלא הוכחה לבין תלונת שווא. העובדה שתיק נסגר אינה אומרת אוטומטית שהמתלוננת שיקרה. אבל כאשר ניתן להראות שהתלונה הוגשה בידיעה שהיא כוזבת, מתוך נקמה, אינטרס זר או חוסר אכפתיות לאמת, ייתכן בהחלט שקמה עילה לתביעת לשון הרע".
לא כל תלונה שנסגרה היא תלונת שווא
הציבור נוטה להתבלבל בין תלונה שנסגרה לבין תלונת שווא. לא כל תלונה שנסגרה מהווה בסיס להגשת תביעת לשון הרע.
תלונות רבות נסגרות מחוסר ראיות, מחוסר עניין לציבור או מסיבות נוספות, מבלי שהדבר מעיד כי המתלוננת או המתלונן פעלו בזדון, או מחוסר איכפתיות. במילים אחרות, לא כל מי שהתלונה נגדו נסגרה יכול לטעון באופן אוטומטי שנעשה לו עוול משפטי המזכה אותו בפיצוי, לפי חוק איסור לשון הרע.
לדברי עו"ד חסיד, "בתי המשפט לא רוצים ליצור מצב שבו אדם שנפגע מהטרדה מינית יפחד להתלונן מחשש שייתבע אחר כך. לכן החוק מעניק הגנה מסוימת למי שפונה לרשות מוסמכת, כמו המשטרה. אבל ההגנה הזו אינה בלתי מוגבלת. היא נועדה להגן על תלונות שהוגשו בתום לב, לא על מי שמשתמש במשטרה ככלי לנקמה או להכפשה".
המשמעות היא שהשאלה המרכזית אינה רק האם התלונה הייתה נכונה או לא נכונה, אלא מה עמד מאחוריה. האם המתלוננת אמינה, האם גרסתה עקבית ולא מלאת סתירות, האם העובדות שהיא מציגה עומדות במבחן ראייתי. האם קודם להגשת התלונה, הייתה ביניהם מערכת יחסים עכורה, סכסוך קודם, הליך גירושין, פיטורים, מאבק עסקי או סיבה אחרת שיכולה ללמד על מניע זר.
אלה חלק מהשאלות שבית המשפט עשוי לבחון.
כשהתלונה הופכת מכלי הגנה לכלי פגיעה
תלונת שווא על הטרדה מינית יכולה להיות הרסנית באופן קיצוני.
עצם החשד בעבירת מין מייצר כתם כבד. לעיתים גם כאשר התיק נסגר, החשוד או הנילון (במקרה של הגשת תלונה במקום העבודה, עשוי לגלות שהסביבה כבר גיבשה עמדה, שהמוניטין שלו נפגע, ושבמנועי החיפוש או בשיח החברתי שמו עדיין נקשר לפרשה.
"אנשים לא תמיד מבינים את עוצמת הנזק", אומרת עו"ד אתי חסיד. "אדם יכול לאבד מקום עבודה, קשרים חברתיים, מעמד מקצועי, ביטחון עצמי ושם טוב שנבנה במשך שנים. גם אם בסוף נאמר לו שהתיק נסגר, זה לא מוחק את ההשפלה, את החרדה, את הפגיעה בפרנסה ואת התחושה שהחיים נעצרו בגלל דבר שלא עשה".
במקרים מסוימים, הפגיעה אף מתעצמת כאשר פרטי התלונה מופצים במקום העבודה, בקהילה, במשפחה, ברשתות החברתיות או בתקשורת. במקרים כאלו עשויה להתווסף עילת לשון הרע נגד המתלוננת גם עילת תביעה כנגד הגורמים שסייעו להפיץ את הפרטים הכוזבים. כאן כבר נבחנת לא רק השאלה אם הייתה תלונה, אלא גם מי סיפר עליה, למי, באיזה ניסוח, באיזו תפוצה ובאיזו מטרה.
החוק מאפשר לתבוע בגין תלונת שווא
חוק איסור לשון הרע מכיר בכך שפרסום הפוגע בשמו הטוב של אדם עשוי להקים עילת תביעה.
תלונה המייחסת לאדם הטרדה מינית או עבירת מין היא מטבעה פרסום חמור מאוד, שכן היא מייחסת לו התנהגות פסולה, מבזה ולעיתים פלילית. עם זאת, כאשר התלונה מוגשת למשטרה או לרשות מוסמכת אחרת, נכנסת לתמונה הגנת תום הלב.
עו"ד אתי חסיד: "סעיף 15(8) בחוק איסור לשון הרע העניק הגנה למגיש תלונה לרשות מוסמכת. באופן עקרוני, המחוקק ראה לנכון להגן על מתלוננים על עבירות, כדי למנוע מצב בו אנשים יחששו מלהתלונן. ברוח זו, בראשית שנות השמונים קבע בית המשפט העליון את הלכת ריימר שסתמה את הגולל על הגשת תביעות לשון הרע בעקבות הגשת תלונות שווא היות שקבעה כי רק אם המתלונן לא האמין לאמיתותה של התלונה הדבר ייחשב ללשון הרע. כלומר בית המשפט קבע פרמטר סובייקטיבי שקשה מאוד להוכחה – לך תוכיח במה המתלוננת האמינה ובמה היא לא האמינה"
ההיגיון מאחורי ההגנה ברור: החברה רוצה שאנשים ידווחו על עבירות. אם כל מתלונן יחשוש מתביעה אזרחית, נפגעים עלולים להימנע מפנייה לרשויות. לכן, במשך שנים רבות, בתי המשפט נטו להעניק הגנה רחבה למי שהגיש תלונה לרשות מוסמכת.
אלא שבשנים האחרונות בתי המשפט בערכאות הנמוכות עקפו את ההגנה הרחבה שהעניקה הלכת ריימר למגישי תלונות השווא בהחילם מבחנים אובייקטיביים בהתאם למבחן "האדם הסביר" בנסיבות המקרים הספציפיים.
עו"ד אתי חסיד: לפני מספר שנים ייצגתי לקוח שהועסק כמנהל מחלקה בחברה גדולה ומוכרת. אחת העובדות לא נטתה לו חיבה רבה וביקשה לסלקו ממקום העבודה. היא הגישה נגדו תלונה על הטרדה מינית. כאמור, מדובר בחברה גדולה וותיקה שערוכה למקרים כאלו. מיד עם הגשת התלונה נערך בירור מקיף, שלאחריו הוחלט לדחות את התלונה הואיל וגרסת המתלוננת נמצאה לא מהימנה, והיה ברור שהיא מונעת מנקמה. בעקבות דחיית תלונתה, המתלוננת הקימה מהומה שבה היו מעורבים גם בני משפחתה. מכיוון שכך הוחלט, לפנים משורת הדין, לערוך בירור נוסף והפעם על ידי משרד עורכי דין חיצוני. אלא שגם לאחר הבירור השני נקבע שהתלונה כוזבת ולא אמינה. המתלוננת לא ויתרה, ואצה רצה לתחנת משטרה קרובה והגישה תלונה על הלקוח כאשר היא מנפחת את תלונתה לכדי ביצוע מעשה מגונה. לאחר שחוקרי המשטרה קיבלו את גרסתו של הלקוח שלי גם הם הביעו ספק באמיתות התלונה. מכיוון שכך המתלוננת לא היססה ופנתה לבית המשפט והגישה בקשה במעמד צד אחד לצו הרחקה, וזאת בעוד הלקוח עבד מהבית בשל הגשת התלונה הכוזבת, וכלל לא היה במגע עם המתלוננת. בדיון במעמד הצדדים הצגתי את העובדות והשתלשלות העניינים והשופט נזף במתלוננת וצמצם את צו ההרחקה. אך בזאת העניין לא הסתיים. הגשנו תביעת לשון הרע בו חויבה המתלוננת לשלם ללקוח פיצוי בן מאות אלפי שקלים. המתלוננת שהבינה מיד שהעניין יסתיים בכי רע מבחינתה התחננה לסיים את העניין בפשרה. ואכן סיימנו את ההליך בפשרה שבעקבותיה המתלוננת שילמה ללקוח סכום בן שש ספרות, ואף פרסמה התנצלות וחזרה מהדברים."
כלומר, האפשרות להגיש תביעת לשון הרע קיימת, אך אינה אוטומטית. מי שמבקש לתבוע צריך להראות כי מדובר בתלונה זדונית, לא מבוססת שהוגשה בחוסר תום לב קיצוני, ללא בסיס סביר ו/או מתוך מניע פסול.
מה צריך להוכיח כדי לבסס תביעה?
תביעת לשון הרע בגין תלונת שווא אינה תביעה פשוטה.
היא דורשת ידע משפטי מעמיק, הכרת הפסיקה והבנת החוק. התובע נדרש להציג תשתית עובדתית, שמגובה במסמכים, התכתבויות ובעדים אמינים.
"בתביעות כאלו אי אפשר להסתפק בתחושה של 'עשו לי עוול. צריך לבנות תיק. צריך להראות מה היה הרקע, מה נאמר, מה לא נאמר, איך התנהלה המתלוננת לפני ואחרי הגשת התלונה, האם היו סתירות בגרסתה והאם הנסיבות מלמדות על חוסר תום לב".
לדברי עורכת הדין אתי חסיד, אחד המבחנים המרכזיים הוא האם האדם שהגיש את התלונה פעל כמו אדם סביר בנסיבות העניין. האם התעלם מעובדות ברורות. האם הוא מסר גרסה מוגזמת או מנותקת מהמציאות. האם התגלו סתירות בגרסאות השונות. האם מטרת התלונה הייתה בירור עבירה או יצירת לחץ, נקמה, השפלה או יתרון בהליך אחר.
אולם רגע לפני, מדוע לא כדאי למהר לתבוע?
למרות האפשרות המשפטית, לא בכל מקרה נכון להגיש תביעה מיד.
עו"ד אתי חסיד: "בתביעת לשון הרע, כאשר המתלוננת עומדת על כך שאמת דיברה ויש עניין ציבור. הנטל עובר אליה להוכיח שאכן הוטרדה מינית. כלומר תביעת לשון הרע הופכת למעשה להליך בו מתבררת אמיתות ההטרדה המינית. במהלך ניהול המשפט, המתלוננת תעיד על הדברים הנוראים שלכאורה נעשו לה. היא תעיד עדים, תציג את ההיסטוריה של היחסים שקדמו לכאורה להטרדה המינית. בקיצור זה לא הולך להיות הליך נעים, וגם זה דבר שצריך לקחת בחשבון כאשר מגישים תביעת לשון הרע על הגשת תלונה בהטרדה מינית. יחד עם זאת אני יכולה להעיד שאחוזי ההצלחה שלי בתביעות כאלו, במיוחד במקרים שזועקים לשמים, הם גבוהים במיוחד."
תביעת לשון הרע בעקבות תלונה על הטרדה מינית היא מהלך רגיש, במיוחד באווירה הציבורית שקיימת היום. היא עלולה להיתפס כניסיון להשתיק מתלוננת, והיא מחייבת ניהול זהיר מאוד של הראיות, העיתוי והמסר המשפטי. לכן, לפני שמגישים תביעה, חשוב לבדוק האם התיק הפלילי נסגר, מה הייתה עילת הסגירה, אילו ראיות מצויות בידי הלקוח, מה היקף הפרסום, האם נגרם נזק, ומה הסיכוי להראות חוסר תום לב מצד המתלוננת.
עו"ד חסיד: "אני תמיד אומרת שלא מגישים תביעת לשון הרע מתוך עלבון בלבד. צריך לבחון אם יש עילה, אם יש ראיות, ומהי המטרה. האם המטרה היא פיצוי, ניקוי שם, הסרת פרסום, עצירת קמפיין הכפשה, לכל מטרה עשויה להיות דרך פעולה שונה".
אז מה עושים אם הוגשה נגדכם תלונת שווא?
הדבר הראשון הוא לא לפעול מתוך בהלה; חשוב להימנע מפרסומים נגדיים, איומים, פוסטים או תגובות שיכולות לסבך את המצב.
במקביל, יש לשמור ראיות; הודעות, התכתבויות, הקלטות מותרות, מסמכים ממקום העבודה, פרסומים ברשת, צילומי מסך וכל מידע שיכול ללמד על הרקע לתלונה ועל הנזק שנגרם.
בשלב הבא, לקבל ייעוץ משפטי רצוי מעורך דין שמתמחה הן בלשון הרע והן בהטרדה מינית. עורך הדין ייבחן את המצב המשפטי באופן מסודר; האם מדובר רק בתלונה לרשות מוסמכת, או שהיו גם פרסומים נוספים. האם התיק נסגר ואם כן באיזו עילה. האם גרסת המתלוננת בלתי מהימנה, מה מידת הנזק התעסוקתי, העסקי, המשפחתי או החברתי. והאם קיימת תשתית מספקת להגשת תביעת לשון הרע.
"מי שנפגע מתלונת שווא מרגיש פעמים רבות שהוא חייב להגיב מיד, ואני בהחלט יכולה להבין זאת", מסכמת עו"ד אתי חסיד. "עם זאת, דווקא במקרים אלו צריך לעצור, לקחת אוויר, להיות חכמים ולא צודקים. לאסוף את החומר, להבין את התמונה המלאה, ואז ורק אז לבחור את הצעד המשפטי הנכון. תביעת לשון הרע יכולה להיות כלי משמעותי להשבת שם טוב ופיצוי על נזק, אבל היא חייבת להיות מבוססת, מדויקת ומנוהלת באחריות".
מאמר זה הוכן בשיתוף עם משרדה של עורכת הדין אתי חסיד המתמחה בלשון הרע ובהטרדה מינית
